Cage The Elephant

מה היה קורה אם Jack White היה מפיק אלבום משותף לPixies ול The Clash?

זאת בדיוק המחשבה שעלתה לי ברגע שהאלבום הראשון של  Cage the Elephant הנושא את שם הלהקה התחיל לנגן.

לאחרונה התחלתי מסורת עם עצמי שכל יום עבודה אני פותח בלשמוע אלבום מתחילתו ועד סופו במה שנקרא ״האזנה ביקורתית״ - מה שאומר שאני מקשיב לו גם אם הוא לא בהכרח כוס התה שלי.

את הדבר הזה נהגתי לעשות בתקופת הלימודים שלי לפני כ15 שנה מה שהוביל לאוסף בלתי סביר של דיסקים.

המטרה היא פשוטה - ככל שתשמע יותר מוזיקה תכיר יותר מוזיקה, יותר גישות סאונד, יותר סגנונות וככה כשתגיע להפיק או ליצור אוצר המילים שלך יהיה יותר גדול.

אז את Cage the Elephant הכרתי בכלליות אבל מעולם לא העמקתי בדיסקוגרפיה שלהם והספוטיפיי הציע אז…

למרות שחברי הלהקה הם בכלל אמריקאים, המעבר ללונדון בתחילת הדרך מראה את השפעותיה מהצליל הראשון.

רוק בריטי מתובל ברוק גאראז׳ ופאנק ואפילו נגיעות בלוז והכל בסאונד הבריטי המחורע והמוכר לכולנו.

ההפקה מחמיאה לשירים ונותנת להם את הסאונד התואם, המילים כרגיל מתעסקות במחאה - אם על הממסד, מעמד הביניים או סתם החיים בזבל - הכל כמו שנהוג באלבום מהסוג הזה

מלוכלך, לא מבריק ולא In your face.

שירה מדוסטרשת לאורך האלבום עוזרת לצעוק את הסיסמאות שצריך לצעוק בצורה שצריך לצעוק אותם.

הפלייבק מאוד בוייב של White Stripes

עם גיטרות חותכות וצועקות ותופים מאוד רומיים.

שני שירים שבלטו לי במיוחד הם  Back  stabbin’ Betty שהוא שיר קצת שונה בנוף.

מאין שיר ״בלשי״ מוזיקלית עם ריפים מגניבים וגרוב ואווירה שקצת החזירו אותי ל״כוחות הרשע״ של שייגעצ.

שיר נוסף זה Free Love שההגדרה הכי טובה שיש לי זה מה היה קורה אם פאנקיסטים היו מנגנים בלוז.

גרוב פ׳אנקי בואך דראם אנד בייס עם גיטרות ג׳ק וואייט והרבה סוואג כמו שאמרו הצעירים לפני 20 שנה.

בסהכ אני נותן לאלבום הנפלא הזה מ2008 את הציון 7.5 מתוך 10

ממליץ לבדוק לכל אוהבי הז׳אנר.

איזה אלבום אתם ממליצים לי לשמוע?

מוזמנים להשאיר אלבומים מעניינים ומפתיעים בתגובות, ללא הבדל ז׳אנר גזע ומין.

שיהיה לנו בהצלחה.